תפריט

חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

ויקיפוריות

עושים סדר! בעולם הפוריות

ויקיפוריות - גלריית הסרטונים

היסטרוסקופיה אבחנתית

בדיקה בצינור דק עם סיב אופטי ומצלמה המוחדרים לחלל הרחם ודרכם ניתן לזהות את תקינות חלל הרחם. הבדיקה מתבצעת ללא הרדמה.

בבדיקה זאת ניתן לזהות את מבנה הרחם, נוכחות של מחיצה ברחם, הדבקויות, פוליפים, שרירנים ועוד. במקרים רבים ניתן באותה הבדיקה גם לטפל בבעיות כמו הידבקויות או פוליפים קטנים בשיטה המכונה SEE AND TREAT.

אולטרסאונד תלת מימד

בדיקה משלימה להערכת חלל הרחם במטופלות פריון

בדיקת אולטרסאונד המאפשרת לקבל מידע על חלל הרחם, נוכחות של פוליפים, מחיצה ברחם או מבנה של רחם דו קרני, גודל ומיקום השרירנים והשפעתם על חלל הרחם ועוד.

ExEm Foam - סונוהיסטרוגרפיה

בדיקה חלופית חדשה לצילום רחם

נשים רבות הפונות לטיפולי פריון מובחנות כסובלות מאי פריון מכאני על רקע חסימה בחצוצרה אחת או בשתיהן.

חסימה שכזאת יכולה להיגרם מהריון, הפלה טבעית או מגרידה, אנדומטריוזיס או מהידבקויות בחלל הבטן והאגן לאחר ניתוחים או תהליכים דלקתיים.

חשוב שתכירי את הבדיקה שמאפשרת הדמיית הרחם והחצוצורות בבדיקת אולטרהסאונד פנימי המהוה חלופה קלה ונוחה לצילום רחם.

הבדיקה מתבצעת במרפאה בשימוש באולטרסאונד תלת מימד ללא קרינת רנטגן וללא הכאב המדוח בביצוע צילום רחם.

היסטרוסקופיה אבחנתית

במטופלת עם כישלונות חוזרים בהפריה חוץ גופית

כחלק מהבירור מומלץ לבצע היסטרוסקופיה אבחנתית שיכול לגלות ממצאים בחלל הרחם כמו דלקת כרונית, הידבקויות, פוליפים או מבנה שונה של חלל הרחם.

פעמים רבות ניתן להציע טיפול במהלך הפעולה (כמו הסרת פוליפ/פתיחת הידבקויות) או לאחריה (כמו טיפול אנטיביוטי).

בעיות פוריות

הסיבות, הבירור הרפואי, הטיפול וכל מה שחשוב לדעת

נתחיל מזה שאתם לא לבד.

בין 10 – 15 אחוזים מהזוגות בגילאי הפוריות סובלים מהפרעה בפוריות ומקושי להרות.

קשיי פוריות יכולים להופיע גם אצל זוגות שההריון שלהם הסתיים בהפלה, או בלידה קודמת.

מבין הגורמים המשפיעים על הפוריות, גיל האישה הוא  החשוב ביותר והמשמעותי ביותר.

דחיפות הפנייה לייעוץ בנושא פריון תלויה בעיקר בגיל האישה, ובגורמים רפואיים אחרים, במידה והם ידועים.

לדוגמא: כאשר מדובר באישה צעירה, שאינה סובלת מבעיה רפואית ידועה, ויש לה מחזורי וסת סדירים,  ולבן זוגה אין בעיה ידועה בזרע, והזוג מקיים  יחסי מין סדירים ללא אמצעי מניעה ועדיין לא מצליחים להרות, אני ממליץ לפנות לייעוץ לאחר שישה עד שמונה חודשי ניסיון.

במקרים אחרים- כמו בנשים מעל גיל 35-  או כשידועה בעיה אחרת-  מומלץ לפנות לבדיקה וייעוץ לפני כן.

לדוגמא: אם ידועה בעיית ביוץ (כמו במצב של מחזורי ווסת לא סדירים) מומלץ לפנות מוקדם יותר להערכה וטיפול מתאימים.

אם כך, מהן הסיבות השכיחות לבעיות בפוריות?

ב 50% מהמקרים הגבר יהיה הגורם העיקרי או שהוא תורם משמעותית לבעיות הפוריות.

לכן אנחנו מבקשים בדיקת זרע של בן הזוג בשלבים מוקדמים של הערכת בני הזוג.

בכ- 10-20 אחוז מהמקרים -בעיות הפוריות נגרמות מהפרעות בביוץ: או שלאישה יש ביוצים מועטים או שהיא אינה מבייצת, כמו למשל בתסמונת השחלות הפוליציסטיות.

ב-25% מהמקרים בעיית הפוריות נגרמת מסיבות "מיכאניות" כלומר, חסימה שמפריעה למפגש שבין הזרע לביצית. חסימה שכזאת עלולה להיווצר במצבים של דלקת של הרחם והחצוצרות, לאחר הפלות או גם בנשים הסובלות מאנדומטריוזיס.

באנדומטריוזיס רקמת רירית הרחם מתפשטת לשחלות ולאגן, ומפריעה לביצית לעבור מהשחלה לחצוצרה. בנוסף, איכות הביציות וההשרשה של העוברים ברחם נמוכים יותר.

"אי פריון בלתי מוסבר" מאובחן בכ-15% מהזוגות.

בזוגות אלו כל הבדיקות תקינות  (כלומר, בדיקת זרע תקינה, ביוץ סדיר ואין הפרעה מכאנית), ובכל זאת בני הזוג לא מצליחים להרות. 

סיבות נוספות לבעיות פוריות הן: נוגדנים בגוף האישה כנגד הזרע, עודף משקל, עישון, צריכת סמים ואלכוהול ואפילו גורמים סביבתיים, ותעסוקתיים הפוגמים באיכות הזרע.

 לפני שמדברים על טיפולי פוריות, חשוב להדגיש 2 נקודות:

  1. לפני כל ניסיון להרות חשוב להקפיד על נטילת חומצה פולית (כ 3 חודשים לפני הריון).
  2. חשוב לבצע בדיקות סקר גנטיות (רחבות ככל האפשר).

במקרים של בעיה גנטית ידועה במשפחה, נישואי קרובים או מצב ידוע של פיגור שכלי או מחלה אחרת בקרוב משפחה, חשוב  לפנות לייעוץ גנטי מתאים.

בני הזוג עוברים סדרת בדיקות שמטרתן לאבחן את הבעיה שמפריעה להשגת הריון.

הראשונה מבניהם היא הערכה של הביוץ: האם ומתי האישה מבייצת.

את מועד הביוץ אנחנו מעריכים באמצעים שונים:

  1. שואלים את האישה לגבי סדירות מחזורי הווסת.
  2. נעזרים באולטרסאונד וגינלי שמשמש כאמצעי הטוב ביותר למעקב זקיקים (הזקיק הוא שק הנוזל בשחלה שבו נמצאת הביצית).
  3. משתמשים בערכות לבדיקת ההורמון האחראי לביוץ (LH) בשתן.


בדיקות נוספות כוללות בדיקת זרע ובדיקת תקינות של הרחם והחצוצרות (באמצעות צילום רחם או בדיקה אחרת חדשה יותר שמתבצעת כיום בסיוע אולטרסאונד תלת מימד- סונוהיסטרוגרפיה) , אם כי בדיקות אלה לא נעשות לכל הנשים מיד בתחילת הבירור או הטיפול.

לאחר אבחון מקור הבעיה, מגיע שלב בחירת הטיפול המתאים לכל זוג.

כדי להתאים טיפול, יש להתייחס למספר גורמים: 

  • גיל האישה.
  • כמה זמן מנסים להרות?
  • האם ישנו שילוב של מספר גורמים לאי פריון בגבר ובאישה?
  • האם נעשו טיפולים קודמים?

הטיפולים הפשוטים ביותר יכללו מעקב ביוץ והכוונה נכונה יותר מתי לקיים יחסי מין.

טיפול מתקדם יותר יהיה כרוך במעקב זקיקים (באולטרסאונד) מתן זריקה לביוץ וביצוע הזרעה תוך רחמית.

נציע את האפשרות הזאת במקרים של בעיות קלות בזרע (בכמות בתנועתיות או באיכות הזרע), ולעתים גם במקרים של בעיה תפקודית ביחסי מין או במקרים של אי פריון בלתי מוסבר.

בהזרעה תוך רחמית הרופא מזריק  זרע שעבר שטיפות והכנה לתוך חלל הרחם.

ההזרעה תיעשה מזרעו של בן הזוג או מזרע תורם.

במקרים אחרים, כאשר ישנו צורך לגרום או להגביר את הביוץ, ניתן לאישה טיפול תרופתי בכדורים (איקאקלומין או לטרוזול), או בזריקות של גונדוטרופינים (הורמונים שמפעילים את הזקיקים בשחלות).

לאחר שנראה במעקב  מספר זקיקים גדולים בשחלות נבצע הזרעה תוך רחמית.

הפריה חוץ גופית הינו הטיפול המתקדם ביותר ובו נבחר במספר מצבים:

  1. הטיפול הכרחי בנשים עם שתי חצוצרות חסומות למעבר ביצית
  2. במצב בו ספירת הזרע נמוכה מאוד שלא מאפשרת טיפול בהזרעות
  3. כאשר ישנו צורך באבחון גנטי של העוברים.
  4. במקרים בהם לא הושג הריון בטיפולים קודמים של זריקות והזרעה תוך רחמית.

בהפריה חוץ גופית ניתנות לאישה זריקות, שמטרתן הגברת הביוץ (בדרך כלל לכ-10 ימים מתחילת מחזור הווסת). לאחר מכן שואבים את הביציות, דרך הנרתיק, בהרדמה כללית קצרה.

הביציות שהתקבלו יופרו בשיטות שונות מזרע בן הזוג. לאחר מספר ימים הביציות המופרות (בשלב זה "עוברים") מוחזרים לרחם.

עוברים עודפים באיכות טובה שלא הוחזרו יוקפאו.

במצבים שונים של העדר ביציות מפאת הגיל (מעבר לגיל 45) או בחוסר תגובה של השחלות לגירוי תרופתי וכישלונות בהפריה חוץ גופית ניתן להציע תרומת ביציות.

תרומת ביציות ופונדקאות

שתיהן יחד וכל אחת לחוד וכל מה שחשוב לדעת

תרומת ביציות נדרשת במצבים בהם לא ניתן להשיג ביציות תקינות משחלות האישה למרות טיפולי ההפריה החוץ גופית.

מדובר במצבים של חוסר בשחלות (מלידה או עקב כריתתן), העדר פעילות שחלתית על רקע בלות מוקדמת, או כתוצאה מטיפולי קרינתיים או כימותרפיים.

במרבית המקרים נשים מופנות לתרומת ביציות לאור תגובה שחלתית נמוכה לגירוי הורמונלי ("רזרבה שחלתית" נמוכה) וכשלון חוזר בטיפולי הפריה חוץ גופית עקב גיל האישה.

במקרים בודדים נדרשת תרומת ביציות למניעת העברת ליקוי גנטי אימהי לצאצאיה במצב שבו לא ניתן להציע אבחון גנטי של העובר לפני החזרתו לרחם.

בשונה מתרומת זרע, תרומת ביציות יכולה להתבצע רק לאחר הכנה הורמונלית של שחלות התורמת ושאיבת ביציות מהזקיקים בשחלות.

לאור מיעוט התורמות בישראל- מרבית התוכניות לתרומת ביציות בארץ פועלות בשתוף פעולה עם מרכזים בחו"ל.

מדובר בטיפול פרטי בתשלום של הזוגות המטופלים (ייתכן החזר כספי מסוים בחלק מהביטוחים המשלימים).

התקנות בישראל מאפשרות טיפול של תרומת ביציות עד גיל 54.

לפני השגת הריון מתרומת ביציות חייבים לוודא את מצבן הבריאותי של הנשים שמקבלות את הביציות, ולתת הסבר מלא על סיבוכי הריון השכיחים יותר בנשים מבוגרות.

כמו כן מומלצות בדיקות סקר גנטיות לבן הזוג (או לזרע התורם) בהתאם למוצא בן הזוג או התורם ומוצא האישה התורמת. כיום אנחנו ממליצים על ביצוע בדיקות סקר גנטיות רחבות ככל שניתן (פאנל רחב הבודק נשאויות למאות מחלות ידועות).

במצב של נשאות ידועה למחלה גנטית בבן הזוג – חובה לשלול נשאות דומה באישה התורמת- למניעת מחלה גנטית ביילוד.

בנשים מעל גיל 45 הפונות לתרומת ביציות – חשוב לבצע בדיקות רפואיות רחבות יותר לשלילת מחלות רקע כמו סוכרת יתר לחץ דם ועוד.

חשוב גם לוודא את תקינות הרחם בבדיקות אולטרסאונד והיסטרוסקופיה אבחנתית.

הכנת האישה הנתרמת לקבלת העוברים יכולה להתבסס על מחזור טבעי (אם קיים) או על ידי כדורים המעבים את רירית הרחם ומכינים אותה לקליטת העוברים.

בתהליך של פונדקאות מתבצע תהליך של שאיבת ביציות מאם ביולוגית.

הביציות מופרות בזרע בן הזוג והעוברים מוחזרים לרחם של אם פונדקאית (אם נושאת).

 

פונדקאות יכולה להתבצע בישראל בכפוף לאישור ועדה מרכזית במשרד הבריאות הפועלת ע"פ חוק הפונדקאות ותקנות משרד הבריאות.

 

תהליך של פונדקאות מוצע לנשים עם סיכון רפואי שאינו מאפשר לשאת הריון שמסכן את חייה או במקרה של כשלונות בהשגת הריון על רקע בעיה רחמית (מצב לאחר כריתת רחם, מומי רחם מלידה או הדבקויות קשות בחלל הרחם לאחר גרידות וזיהומים).

 

לאחר אישור ראשוני של ועדה במשרד הבריאות -נשים פונות (ישירות או באמצעות חברות הפועלות בתחום) ליצירת קשר עם פונדקאיות אפשריות עד אישורן כאמהות נושאות על ידי משרד הבריאות, שמלווה את התהליך גם מבחינת החוזה המשפטי.

 

פונדקאות יכולה להתבצע גם בחו"ל במספר מרכזים המסוגלים לקבל עוברים שהוקפאו בארץ לצורך פונדקאות.

 

ישנם מצבים בהם משלבים תרומת ביצית עם פונדקאות.

במצב זה חייב להיות זרע בן זוג (ולא שימוש בזרע תורם).  מדובר בנשים שמסיבה רפואית אינן יכולות לשאת הריון ובנוסף לא ניתן לקבל מהן ביציות מסיבה רפואית או מפאת גילן והעדר ביציות בשחלות, או במצב שבו לא הושג הריון במחזורי טיפול קודמים בשימוש בביציותיהן.

מחזור הווסת והביוץ

הגדלת הסיכויים להרות וכל מה שחשוב לדעת

מחזור הווסת הראשון בנערות מסמל את סיומה של תקופת ההתבגרות ומהווה ביטוי לבשלות שהושגה ביחסי גומלין מורכבים בין המח, השחלות והרחם.

שני הורמונים עיקריים  מופרשים מבלוטת יותרת המוח (היפופיזה): FSH ו-LH.

שני הורמונים אלו נמצאים במערכת גומלין מורכבת ומרתקת וגורמים לשני תהליכים עקריים בשחלה:

הראשון, המכונה Foliculogenesis- הוא גדילת הזקיק בשחלה מזקיק קטן בגודל של מ"מ ספורים, לזקיק בשל בגודל של כ- 20 מ"מ. הזקיק הוא שק הנוזל המכיל בתוכו את הביצית המיועדת להשתחרר ולהיקלט בחצוצרה.

התהליך השני, המכונה Steroidogenesis- הוא תהליך מורכב של ייצור שני ההורמונים החשובים בשחלה- האסטרוגן והפרוגסטרון- שחשיבותם היא בהכנת רירית הרחם המתעבה וגדלה בכדי שתוכל לקלוט את הביצית המופרית ההופכת לעובר צעיר בחלל הרחם.

לאחר הביוץ, הזקיק בשחלה הופך לגוף הורמונלי פעיל ביותר (הגופיף הצהוב) שמפריש אסטרוגן ופרוגסטרון בכמויות גדולות- ואלה מאפשרים את התמיכה ברירית הרחם ומונעים ממנה להתקלף ולדמם.

במידה וישנו הריון- העובר הצעיר הוא זה שממשיך לקיים את הגופיף הצהוב (ע"י הפרשת הורמון ההריון HCG) ובכך מאפשר את התמיכה בעובר בחלל הרחם.

במידה ואין הריון- חיי הגופיף הצהוב קצובים (כשבועיים אורכם) ועם הפסקת שחרור ההורמונים- מתקלפת רירית הרחם ומופיעה הווסת.

אז למעשה מחזור הווסת הוא קילוף ודימום של רירית הרחם שמתאפשר במצב שבו אין הריון.

במצב תקין בכל חודש ישנה גדילה של זקיק אחד בשחלה (לעתים שניים) בהשפעה של הורמונים המופרשים מהמח.

כשבועיים לאחר הווסת הזקיק הגדול עובר תהליך של ביוץ – כלומר יציאה של הביצית מתוך הזקיק שבשחלה.

הביצית נקלטת על ידי החצוצרה וכדי שיווצר הריון -תאי הזרע שמגיעים מהנרתיק והרחם אמורים להגיע לחצוצרה ושם לפגוש את הביצית ולהפרות אותה.

שינויים במשך ובאורך המחזור החודשי שכיחים במיוחד בצעירות מתחת לגיל 20 – עקב שכיחות גדולה יותר של מחזורים אל-ביוציים (כלומר, ללא ביוץ של ביצית מהשחלה).

באופן כללי- שינויים במרווח שבין הווסתות נובעים משינוי באורך השלב הראשון מתחילת הווסת ועד הביוץ.

השלב שלאחר הביוץ – הוא קבוע יחסית באורכו ונמשך 13-15 ימים.

חשוב לציין שרק ל- 15% מהנשים יש אורך מחזור מדויק של 28 ימים.

כדי לחשב את מועד הביוץ המשוער יש להעריך את משך הזמן שבין תחילת מחזור ווסת אחר לשני ולהפחית כשבועיים.

לדוגמא- אם משך הזמן בין המחזורים הוא כ 32 ימים באופן קבוע יחסית- הרי שהביוץ המשוער הוא סביב יום 18 מתחילת הווסת.

במידה ורוצים לכוון יחסי מין ליום ביוץ משוער- כדאי לקיים יחסי מין מספר ימים לפני יום זה.

דרכים נוספות להערכת מועד הביוץ:

מעקב זקיקים באולטרסאונד

אולטרסאונד הוא אמצעי טוב להערכת השחלות וגדילת הזקיקים בשחלות, אולם אמצעי זה מחייב בדיקת אולטרסאונד (בד"כ וגינלי) מס' פעמים מתחילת הווסת עד זיהוי זקיק מוביל וגדול (סביב 18-20 מ"מ) באחת השחלות. מרגע שמזוהה זקיק בגודל שכזה ניתן להעריך שהביוץ הטבעי קרוב.

לחילופין ניתן להוסיף זריקה לגרימת ביוץ לצורך תזמון טוב יותר של יחסי מין או הזרעה תוך רחמית (כ- 24-36 שעות לאחר מתן הזריקה).

ערכות לבדיקת LH בשתן

מדובר בערכות מסחריות המשמשות לגילוי ראשון בשתן של ההורמון האחראי לביוץ (LH).

בד"כ מומלץ לבצע בדיקת שתן אחת ליום (בשעות אחר הצהריים) סביב הזמן הצפוי לביוץ.

מרגע הופעת בדיקה חיובית מקובל להניח שביוץ טבעי יתרחש בעוד כ- 24 שעות.

ייתכנו מצבים בהם הבדיקה "מפספסת" את גילוי ההורמון ואת הביוץ, בעיקר במצב בו בדיקת השתן נערכה בשעות הבוקר.

בדיקת חום השחר

בדיקה ותיקה המתבססת על עליית חום הגוף לאחר הביוץ כתוצאה מהשפעת הורמון הפרוגסטרון המיוצר בכמויות גדולות לאחר הביוץ.

הבדיקה בעייתית ואינה מדויקת ולכן קשה להתבסס בזמן אמת על שינויי הטמפרטורה לצורך זיהוי נכון של מועד הביוץ.

הקפאת ביציות

להקפיא או לא להקפיא וכל מה שחשוב לדעת

בשנים האחרונות גדל הניסיון בשיטת ההקפאה המהירה של ביציות ועוברים.

הקפאת ביציות או עוברים בשלבי החלוקה הראשונים שלהם מחייבת חשיפה שלהם לחומר מגן (קריופרוטקטנט) שהוא חומר כימי בעל נקודת קיפאון נמוכה במיוחד הנכנס לתאים ומחליף את המים שעלולים ליצור גבישים ולהרוס את התא בתהליך ההקפאה.

בתהליך הרגיל שבוצע בעבר ("הקפאה איטית") נחשפים התאים לחנקן נוזלי בירידת טמפרטורה מתוכננת המתבצעת באופן הדרגתי וממושך במשך שעות עד הגעה לטמפרטורה של מינוס 196 מעלות.

בשיטת  הויטריפיקציה (היא ההקפאה המהירה), מקפיאים את הביצית ב"מכת קור" מיידית ומהירה עם ריכוז גבוה של חומרים מגינים, כך נמנעת היצירה של גבישי הקרח בתוך התא, ונמנעת אותה פגיעה בביצית.

במשך שנים רבות דווח של שיעורי הישרדות נמוכים במיוחד של ביציות בשיטות ההקפאה האיטית ובעבר דווח על שיעורי לידה נמוכים במיוחד (כ- 3% לביצית מוקפאת).

בזכות השיטה החדשה של הקפאת הביציות -שיעור גבוה מאוד שלהן (90%) שורד את ההקפאה.

במטופלות צעירות- מחקרים הוכיחו ששיעורי ההצלחה להריון ולידת חי באמצעות ביציות מוקפאות זהים לאלו המושגים באמצעות ביציות טריות.

במחקרים גדולים של הקפאת ביציות לשימור פוריות הודגם כי בנשים מתחת לגיל 35 בזמן הקפאת הביציות-

15 ביציות מוקפאות מאפשרות לפחות הריון ולידה אחת מוצלחת.

בנשים מעל גיל 35 – עדיין חסר מידע מדוייק לגבי יעילות התהליך.

עדיין- גם בנשים מעל גיל 35- שאינן מעוניינות בהריון כעת (מזרע בן זוג או מזרע תורם), הקפאת ביציות מאפשרת סיכוי גבוה יותר להריון בעתיד.

לאחר שאיבה של ביציות – מרביתן תהיינה מתאימות להקפאה כביציות בשלות.

לעומת זאת- אם נחליט על הפרייה של הביציות לעוברים צעירים ניתן יהיה להקפיא רק כמחצית הכמות כעוברים צעירים בני 3 ימים.

כלומר, ישנה ירידה משמעותית במה שמתאים להקפאה כשמפרים את הביציות לעוברים צעירים.

נכון – שבחירה בתהליך של הפריה של הביציות לעוברים מאפשרת את הידיעה שתהליך ההפריה התקין כבר התרחש וניתן לאחר מכן להפשיר את העוברים להשגת הריון.

לעומת זאת- הקפאת ביציות, בשונה מהקפאת עוברים, מאפשרת למטופלת להחליט בעתיד על גורל ביציותיה (הפריתן או השמדתן) ללא תלות בבן זוג.

כשמבצעים הקפאת עוברים- כל שימוש עתידי בעוברים לצורך הריון מחייב הסכמת בן זוג.

מאחר ואין לדעתנו יתרון ביולוגי אמיתי בהקפאת עוברים, הקפאת ביציות הינה אופציה טובה לשימור פוריות שגם הוכרה ככזאת על ידי האיגודים המקצועיים בארץ וברחבי העולם.

בזוגות שמעוניינים בהקפאת עוברים ניתן לאפשר זאת עם ההבנה שתידרש הסכמה עתידית של בן הזוג לשימוש בעוברים.

ניתן גם לשלב הקפאת ביציות והקפאת עוברים באותו הטיפול.

הקפאת ביציות "סוציאלית"- כלומר מבחירה אישית ולא מסיבה רפואית- אפשרית בישראל בין גיל 30 ל 41 כטיפול פרטי שאינו בסל הבריאות.

טיפול זה מיועד לנשים צעירות או לזוגות שמעוניינים להגדיל את הסיכוי להריון ולידת חי בגיל מבוגר יותר.

ניתן לבצע עד 4 מחזורי טיפול או עד שלב שבו מוקפאות 20 ביציות.

הקפאת ביציות מסיבה רפואית אפשרית בסל הבריאות במימון הקופות במספר מצבים:

  • לפני טיפול כימוטרפי/קרינתי שעלול לפגוע בשחלות.
  • במצב רפואי שבו מספר בדיקות מראות שישנו חשש למספר נמוך של ביציות בשחלות.

באופן עקרוני ניתן להקפיא ביציות לשנים ארוכות, כל עוד נשמרות בתנאי הקפאון הנכונים בחנקן הנוזלי.

הפריה חוץ גופית

IVF מאלף ועד תו וכל מה שחשוב לדעת

שלב ראשון-קבלת המטופלים להפריה חוץ גופית

בני הזוג מקבלים הסבר על מהות הטיפול, על מהלכו ושלביו השונים, וכן פירוט של הסיכונים הכרוכים בו (כגון גירוי יתר שחלתי וסיכוני ההרדמה והפעולה הכירורגית).

כמו כן, מקבלים הסבר על סיכויי ההצלחה ועל ההריון וסיבוכיו האפשריים.

בהתאם להנחיות הנהוגות בארץ, שני בני הזוג חייבים בבדיקות תקופתיות (אחת לשנה) הכוללות בדיקה לצהבת B, צהבת C, ו-HIV. עוד מקובל לוודא כי לנשים המטופלות בוצעו בדיקת PAP ובדיקת שדיים תקינים.

שלב שני-גירוי השחלות להתפתחות זקיקים

הטיפול כולל זריקות הורמונליות (המכילות את הורמון ה FSH  עם או בלי תוספת של LH).

הורמונים אלו גורמים להתפתחות זקיקים מרובים בשחלות (תהליך המכונה גירוי יתר שחלתי מבוקר).

בשיטה זאת, ניתן לשפר את השליטה בתהליך של הבשלת הזקיקים ומועד שאיבתם, ובאמצעותה מושג מספר רב של ביציות.

לאחר שאיבת מספר רב של ביציות- גדל גם הסיכוי להפריה של מספר גדול יותר של ביציות, ובחירה של העובר האיכותי ביותר להחזרה לרחם.

בנסיבות אלו עולים באופן משמעותי גם הסיכויים להצלחה ולהשגת הריון ולידת חי.

במקרים רבים נותרים גם עוברים המיועדים להקפאה ולהחזרה לרחם במועד אחר. אלה מעלים את הסיכוי המצטבר להשגת הריון בעתיד מאותה השאיבה.

שלב שלישי-שאיבת הביציות

שאיבת הביציות מהזקיקים בשחלות מתבצעת בגישה וגינלית באמצעות אולטרסאונד.

במרבית המקרים הפעולה מתבצעת בהרדמה כללית קצרה.

הדיקור מתבצע  דרך  כיפת  הנרתיק באמצעות מחט הצמודה  למתמר.

במהלך הדיקור השחלה מודגמת במסך האולטרסאונד. המחט מוחדרת דרך דופן הנרתיק ישירות לתוך הזקיק, ונוזל הזקיק שנשאב ממנו מועבר למעבדה  לאיתור  הביצית. 

סיבוך אפשרי אך נדיר הוא זיהום אגני לאחר הדיקור,  ושכיח יותר בנשים לאחר זיהום אגני קודם. 

סיבוך  אפשרי נוסף  הוא  דיקור כלי דם העלול לגרום לדימום  משמעותי. גם אלה אירועים  נדירים,  ורק לעיתים רחוקות מתעורר צורך בהתערבות כירורגית נוספת.

שלב רביעי-הפרית הביציות בזרע בן הזוג או בזרע תורם

למעבדה תפקיד בעל חשיבות מכרעת בתהליך ההפריה החוץ-גופית.

כדי  להשיג עוברים בעלי סיכויי השרשה גבוהים, נדרשת  מיומנות  גבוהה של צוות האמבריולוגים במעבדה, וכן מרכיבי ציוד חיוניים אשר יבטיחו  את תפקודה היעיל של המעבדה.

תהליכי  ההפריה וההתפתחות של העוברים מתרחשים בצלוחית המכילה נוזל של מצע גידול המורכב ממים מזוקקים באיכות גבוהה, ממלחים שונים, ממקורות אנרגיה, מחומצות אמינו ומויטמינים שונים.

השלב הראשון בטיפול בביציות הינו זיהוי שלהן בנוזל הזקיק ובחינה של דרגת בשלותן.

מתן זרע להפריה חייב להתבצע בסמוך לשאיבת הביציות.

לפני השימוש בזרע להפריית הביציות, יש להעבירו תהליך של ניקוי והשבחה.

תהליך ההזרעה(Insemination): הוא תהליך הפגשתם של תאי הזרע והביצית

במקרים של זרע בעל מדדים תקינים מוסיפים כ- 100,000-50,000 תאי זרע לכל ביצית.

במצב של מיעוט בתאי זרע מתבצע תהליך של מיקרומניפולציה – כלומר, הזרקת זרע בודד לתוך הביצית.

שלב חמישי- תהליך חלוקת התאים והתפתחות העובר:

לאחר תהליך ההפריה העובר מתפתח באינקובטור בחלוקת תאים:

2-4 תאים בעובר ביומו השני

6-8 תאים בעובר ביומו השלישי

בלסטוציסט- עובר ביומו החמישי או השישי המכיל מספר רב של תאים ומזהים בו כבר חלוקה לחלק מרכזי שיתפתח בעתיד לעובר וחלק היקפי שירכיב את השליה.

שלב שישי- החזרת עוברים לרחם:

לאחר התפתחות של מספר ימים באינקובטור מבצעים החזרה של עובר אחד או יותר לחלל הרחם בהנחיית אולטרסאונד ללא הרדמה. במקרים מועטים תהליך זה יבוצע בהרדמה.

לאחר החזרת העוברים לרחם- האישה תטופל בטיפול הורמונלי תומך (בדרך כלל טבליות וגינליות של פרוגסטרון) ותתבצע בדיקת דם להריון כשבועיים לאחר מכן.

 

מאחר והתהליך הטיפולי הוא רב שלבים ורב-משתנים, ברור כי גורמים רבים ביניהם איכות הזרע, איכות הביציות, התנאים המעבדתיים, מצב הרחם ומיומנות המטפלים, עשויים לבוא לידי ביטוי בשקלול תוצאות הטיפול.

עם זאת ברור, כי המשתנה הבודד בעל ההשפעה המשמעותית ביותר על סיכויי ההצלחה בטיפולי ההפריה החוץ גופית הוא גיל האשה.

סיכויי ההצלחה יורדים באופן משמעותי עם העלייה בגיל האשה: מכ- 35-40% בנשים בשנות העשרים לחייהן המצליחות להרות במחזור בודד ועד לפחות מ 10% בנשים מעל גיל 40.

במקביל עולה שעור ההפלות בהריונות אלה ומגיע לכ- 50% בסביבות גיל 43.

נתונים אלו מעידים על כך שבמרבית הנשים מעל גיל 44-45 הסיכוי להשגת הריון ולידת חי – גם באמצעות הפריה חוץ גופית  הוא נמוך.

כדי להתאים את הטיפול האופטימלי יש להתייחס למספר משתנים:

  1. גיל האישה והערכה מקדימה של רזרבה שחלתית- אלה יאפשרו התאמה נכונה של פרוטוקול הטיפול, סוג התרופות, ומינון התרופות הנכון כדי שמצד אחד נצליח לקבל מספ' אופטימלי של ביציות (10-15 בנשים צעירות) תוך המנעות מסיכון של גירוי יתר שחלתי (תגובה שחלתית מוגזמת שעלולה לסכן את האישה).

  2. בדיקת איכות הזרע ומידע מטיפולי ההפריה הקודמים- אלה יאפשרו התאמה נכונה של שיטת ההפריה המתאימה (הזרעה רגילה או מיקרומניפולציה).

  3. בדיקה מקדימה של הרחם וחלל הרחם (בבדיקת אולטרסאונד והיסטרוסקופיה אבחנתית)- במיוחד במצב של שרירנים שעלולים להפריע להשרשת העוברים או הדבקויות בחלל הרחם לאחר הריונות והפלות קודמות.

  4. במידה ומתקבל מספר מתאים של עוברים- מומלץ לגדל את העוברים בתנאי מעבדה ליום 5 (לשלב הבלסטוציסט) – מצב שיאפשר בחירה של עובר אחד הטוב ביותר להחזרה.

זה יאפשר השגת הריון בשיעורי הצלחה טובים וימנע מצב לא רצוי של הריון מרובה עוברים.

  1. תמיכה הורמונלית מתאימה לאחר החזרת העובר לרחם.

צרו אתנו קשר