שלב ראשון-קבלת המטופלים להפריה חוץ גופית

בני הזוג מקבלים הסבר על מהות הטיפול, על מהלכו ושלביו השונים, וכן פירוט של הסיכונים הכרוכים בו (כגון גירוי יתר שחלתי וסיכוני ההרדמה והפעולה הכירורגית).

כמו כן, מקבלים הסבר על סיכויי ההצלחה ועל ההריון וסיבוכיו האפשריים.

בהתאם להנחיות הנהוגות בארץ, שני בני הזוג חייבים בבדיקות תקופתיות (אחת לשנה) הכוללות בדיקה לצהבת B, צהבת C, ו-HIV. עוד מקובל לוודא כי לנשים המטופלות בוצעו בדיקת PAP ובדיקת שדיים תקינים.

שלב שני-גירוי השחלות להתפתחות זקיקים

הטיפול כולל זריקות הורמונליות (המכילות את הורמון ה FSH  עם או בלי תוספת של LH).

הורמונים אלו גורמים להתפתחות זקיקים מרובים בשחלות (תהליך המכונה גירוי יתר שחלתי מבוקר).

בשיטה זאת, ניתן לשפר את השליטה בתהליך של הבשלת הזקיקים ומועד שאיבתם, ובאמצעותה מושג מספר רב של ביציות.

לאחר שאיבת מספר רב של ביציות- גדל גם הסיכוי להפריה של מספר גדול יותר של ביציות, ובחירה של העובר האיכותי ביותר להחזרה לרחם.

בנסיבות אלו עולים באופן משמעותי גם הסיכויים להצלחה ולהשגת הריון ולידת חי.

במקרים רבים נותרים גם עוברים המיועדים להקפאה ולהחזרה לרחם במועד אחר. אלה מעלים את הסיכוי המצטבר להשגת הריון בעתיד מאותה השאיבה.

שלב שלישי-שאיבת הביציות

שאיבת הביציות מהזקיקים בשחלות מתבצעת בגישה וגינלית באמצעות אולטרסאונד.

במרבית המקרים הפעולה מתבצעת בהרדמה כללית קצרה.

הדיקור מתבצע  דרך  כיפת  הנרתיק באמצעות מחט הצמודה  למתמר.

במהלך הדיקור השחלה מודגמת במסך האולטרסאונד. המחט מוחדרת דרך דופן הנרתיק ישירות לתוך הזקיק, ונוזל הזקיק שנשאב ממנו מועבר למעבדה  לאיתור  הביצית. 

סיבוך אפשרי אך נדיר הוא זיהום אגני לאחר הדיקור,  ושכיח יותר בנשים לאחר זיהום אגני קודם. 

סיבוך  אפשרי נוסף  הוא  דיקור כלי דם העלול לגרום לדימום  משמעותי. גם אלה אירועים  נדירים,  ורק לעיתים רחוקות מתעורר צורך בהתערבות כירורגית נוספת.

שלב רביעי-הפרית הביציות בזרע בן הזוג או בזרע תורם

למעבדה תפקיד בעל חשיבות מכרעת בתהליך ההפריה החוץ-גופית.

כדי  להשיג עוברים בעלי סיכויי השרשה גבוהים, נדרשת  מיומנות  גבוהה של צוות האמבריולוגים במעבדה, וכן מרכיבי ציוד חיוניים אשר יבטיחו  את תפקודה היעיל של המעבדה.

תהליכי  ההפריה וההתפתחות של העוברים מתרחשים בצלוחית המכילה נוזל של מצע גידול המורכב ממים מזוקקים באיכות גבוהה, ממלחים שונים, ממקורות אנרגיה, מחומצות אמינו ומויטמינים שונים.

השלב הראשון בטיפול בביציות הינו זיהוי שלהן בנוזל הזקיק ובחינה של דרגת בשלותן.

מתן זרע להפריה חייב להתבצע בסמוך לשאיבת הביציות.

לפני השימוש בזרע להפריית הביציות, יש להעבירו תהליך של ניקוי והשבחה.

תהליך ההזרעה(Insemination): הוא תהליך הפגשתם של תאי הזרע והביצית

במקרים של זרע בעל מדדים תקינים מוסיפים כ- 100,000-50,000 תאי זרע לכל ביצית.

במצב של מיעוט בתאי זרע מתבצע תהליך של מיקרומניפולציה – כלומר, הזרקת זרע בודד לתוך הביצית.

שלב חמישי- תהליך חלוקת התאים והתפתחות העובר:

לאחר תהליך ההפריה העובר מתפתח באינקובטור בחלוקת תאים:

2-4 תאים בעובר ביומו השני

6-8 תאים בעובר ביומו השלישי

בלסטוציסט- עובר ביומו החמישי או השישי המכיל מספר רב של תאים ומזהים בו כבר חלוקה לחלק מרכזי שיתפתח בעתיד לעובר וחלק היקפי שירכיב את השליה.

שלב שישי- החזרת עוברים לרחם:

לאחר התפתחות של מספר ימים באינקובטור מבצעים החזרה של עובר אחד או יותר לחלל הרחם בהנחיית אולטרסאונד ללא הרדמה. במקרים מועטים תהליך זה יבוצע בהרדמה.

לאחר החזרת העוברים לרחם- האישה תטופל בטיפול הורמונלי תומך (בדרך כלל טבליות וגינליות של פרוגסטרון) ותתבצע בדיקת דם להריון כשבועיים לאחר מכן.

מאחר והתהליך הטיפולי הוא רב שלבים ורב-משתנים, ברור כי גורמים רבים ביניהם איכות הזרע, איכות הביציות, התנאים המעבדתיים, מצב הרחם ומיומנות המטפלים, עשויים לבוא לידי ביטוי בשקלול תוצאות הטיפול.

עם זאת ברור, כי המשתנה הבודד בעל ההשפעה המשמעותית ביותר על סיכויי ההצלחה בטיפולי ההפריה החוץ גופית הוא גיל האשה.

סיכויי ההצלחה יורדים באופן משמעותי עם העלייה בגיל האשה: מכ- 35-40% בנשים בשנות העשרים לחייהן המצליחות להרות במחזור בודד ועד לפחות מ 10% בנשים מעל גיל 40.

במקביל עולה שעור ההפלות בהריונות אלה ומגיע לכ- 50% בסביבות גיל 43.

נתונים אלו מעידים על כך שבמרבית הנשים מעל גיל 44-45 הסיכוי להשגת הריון ולידת חי – גם באמצעות הפריה חוץ גופית  הוא נמוך.

כדי להתאים את הטיפול האופטימלי יש להתייחס למספר משתנים:

1. גיל האישה והערכה מקדימה של רזרבה שחלתית- אלה יאפשרו התאמה נכונה של פרוטוקול הטיפול, סוג התרופות, ומינון התרופות הנכון כדי שמצד אחד נצליח לקבל מספ' אופטימלי של ביציות (10-15 בנשים צעירות) תוך המנעות מסיכון של גירוי יתר שחלתי (תגובה שחלתית מוגזמת שעלולה לסכן את האישה).
   
   
2. בדיקת איכות הזרע ומידע מטיפולי ההפריה הקודמים- אלה יאפשרו התאמה נכונה של שיטת ההפריה המתאימה (הזרעה רגילה או מיקרומניפולציה).
   
   
3. בדיקה מקדימה של הרחם וחלל הרחם (בבדיקת אולטרסאונד והיסטרוסקופיה אבחנתית)- במיוחד במצב של שרירנים שעלולים להפריע להשרשת העוברים או הדבקויות בחלל הרחם לאחר הריונות והפלות קודמות.
   
   
4. במידה ומתקבל מספר מתאים של עוברים- מומלץ לגדל את העוברים בתנאי מעבדה ליום 5 (לשלב הבלסטוציסט) – מצב שיאפשר בחירה של עובר אחד הטוב ביותר להחזרה.

זה יאפשר השגת הריון בשיעורי הצלחה טובים וימנע מצב לא רצוי של הריון מרובה עוברים.

5. תמיכה הורמונלית מתאימה לאחר החזרת העובר לרחם.