היבטים פסיכו רפואיים בהתמודדות עם טיפולי פוריות

פרופ' אבי בן הרוש מארח את יעל סיון, פסיכולוגית רפואית

ההתמודדות עם הקושי להרות וטיפולי פוריות נוגעים בתחומים רבים בחייה של האישה. לרוב זהו מצב כרוני הכרוך באי ודאות ומאופיין בטלטלות רבות ומעבר מתמיד בין תקווה וייאוש.

קבלת אבחנה של אי פריון מאיימת על תחושת ההמשכיות והיציבות, ובכך יוצר חוסר איזון פסיכולוגי, המאופיין בסטרס כרוני, ירידה בדימוי העצמי ובדימוי גוף, תחושות של אובדן ואבל, חרדה, דיכאון, אשמה, תסכול, וחוויה של חוסר שליטה ואי וודאות.  

הכאב הוא פיזי ונפשי וחווית ה"אין ילד" היא מרכזית וגוזלת אנרגיות. בכדי למזער את אי הנחת שבחוסר הוודאות, פעמים רבות נשים מפתחות אמונות לא רציונליות מתוך נסיון לייצר תחושת שליטה או ידיעה בתוך התהליך. התוצאה היא חיפוש אחר סיבות לאי הפריון, שאינן רפואיות בהכרח, הטומנות בחובן האשמה עצמית.

בנוסף, מעבר להשלכות הפסיכולוגיות לטיפולי הפוריות קיימת תגובה ספציפית של "קנאת פריון". זוהי חווית כאב נפשי על ה"אין" המתעצמת לעיתים נוכח הריון של אחרת. גילויי הקנאה הנתפשים ע"י האישה פעמים רבות כמגונים, מקשים מאוד עליה ומבודדים אותה מהחברה

למרות הקושי הרגשי המלווה את התהליך, פעמים רבות אין הכרה חברתית בתהליך והאובדן שהאישה עוברת, וכתוצאה מכך עולה חוסר לגיטימציה המאלץ חזרה מהירה לחיי השגרה.

בהיבט הבין אישי, בעיות הפוריות מעמידות את הזוגיות בפני מבחנים, ניסיונות, קשיים וטלטלות. האינטימיות הקשורה בהבאת ילדים לעולם מופקעת מבני הזוג והנושא הופך לפרוייקט שהנו נחלת הכלל.

ללא קשר למקור אי הפריון, האישה היא זו העוברת על גופה את עיקר הטיפול הרפואי. כפועל יוצא, נשים נוטות לשאת את נטל הטיפולים על כתפיהן יותר מאשר הגברים

לעתים האישה אף ממדרת את הגבר מהתהליך בכדי להגן עליו אבל בכך בעצם מגדילה את הריחוק בניהם ואת תחושת אי השיתופיות בתהליך

פעמים רבות קיים שוני באופן התמודדות בין בני הזוג. בעוד שבאופן כללי נשים מרגישות נוח יותר לשתף ברגשותיהן, גברים עלולים להיאבק עם רגשותיהם כדי להימנע מלגעת בהם ולהפגין אותם. הם עלולים לחוש חסרי ישע ועל כן להחסם רגשית, כפועל יוצא האישה יכולה להישאר בהרגשה שלבן זוגה לא איכפת.

המסר המתקבל מהסביבה, בין אם במוצהר או שלא, הנו להיות חזקים וחסינים בעבור האישה, והחברה גם מחזקת את זה. לדוגמא, כאשר טיפול נכשל או לאחר הפלה, אחרים עשויים להתייחס לאובדן שחשה האישה,  ולשכוח שהגבר גם הוא אבל. כתוצאה מכך גברים פחות יכירו וישתפו אחרים ברגשותיהם, ולרוב נוטים להשקיע אנרגיה בעבודה, מנסים "להמשיך הלאה", מכווני מטרות ומשימות. הם עלולים להרגיש חוסר אונים בניסיונם לנחם את בנות זוגם ותסכול על כך שהם לא מסוגלים לפתור את אי הפריון.

מעבר לפערים בהתמודדות הרגשית בין גברים לנשים קיימים גם פערי בשלות לתהליך הטיפולים ונושאים הנוגעים להאשמה, בושה וכעסים סביב מי שנושא את "האחריות" על אי הפוריות שהובילה לטיפולים.

בתחום המיני זוגות מדווחים על העדר ספונטניות ותשוקה, בתקופות של ביוץ ובמהלך קיום יחסי מין עשויים לעורר מריבות סביב נושאים של מוטיבציה, התמודדות רגשית, מעורבות קונקרטית ורגשית ומחסור בתמיכה.

בתחום הקרירה חשש לאבד את מקום העבודה, קושי בפיתוח קריירה- תחושה של "תקיעות" ותלות במעסיק. במקרים מסוימים צמצום שעות העבודה או הפסקת עבודה בעקבות הטיפולים

בתחום החברתי והמשפחתי: למי לספר וכמה?

מצד אחד נואשות לתמיכה והבנה ומצד שני חשיפה לתגובות מתסכלות ופוגעות. אם ישתפו אחרים תהיה זאת הודעה פומבית בבעיה, לעומת זאת, אם העניין ישמר בסוד יחושו בני הזוג מבודדים ממקורות תמיכה אפשריים.

הימנעות מפגישות עם חברים ואירועים משפחתיים. מטופלות מדווחות על נטייה להתנתק ממקורות תמיכה הטבעיים שלהן, ותחושה של בדידות ושוני. הנטייה להתבדל מהסביבה הטבעית נועדה אולי להקל על הכאב בתחושת הקנאה, אך בפועל נתפסת כיעילה רק בטווח הקצר. בטיפול נעסוק במתן לגיטימציה ובהכרה האדפטיבית של תחושות הנתפסות כשליליות והרסניות.

מורכבות נוספת הקשורה לטיפולי פוריות עולה מתוך מעורבותו של הגורם השליש  ונוגעת לתקשורת של המטופלת עם צוות המרפאה.

לקשר בין אנשי הצוות הרפואי למטופלת בתחום הפוריות קיימים מספר מאפיינים ייחודיים כשהבולט הוא שהקשר 'מטפל מטופל' הופך מדיאדה לטריאדה.  הרופא/האחות והזוג, יוצרים, למעשה, משולש תקשורת כשהתוצר לתקשורת הייחודית הזאת היא ששלושה עושים עבודה של שניים, וכולם ביחד נכנסים לתהליך בו האינטימיות הזוגית משתנה.

בטיפול פסיכולוגי-רפואי נתייחס לאופן בו הן מתמקמות מול דמויות סמכות ופרט מול הצוות, נבחן את השקפותיהן, ונעזור להן להביע את עצמן באופן חופשי ולשאול שאלות בפתיחות.

פניה לטיפול- עבור אנשים רבים האפשרות ללכת לטיפול פסיכולוגי  מעלה רתיעה. הדימוי הקיים בחברה בנוגע לטיפול פסיכולוגי קשרו לתהליך שנמשך ללא סוף, עוסק בפרטים מנבכי ההיסטוריה, ולא בהכרח מביא לתוצאות. הטיפול הפסיכולוגי הרפואי הינו ממוקד סביב המצוקות ושינויי החיים שנובעים מהטיפולים הרפואיים. השיח הוא סביב טיפולי הפוריות ולכן התכנים עוסקים בכאן ועכשיו, בודקים באופן שיטתי מהם ההתנהגויות, המחשבות והרגשות שהופכות את התקופה לקשה, ומתמקדים במציאת פתרונות לכל אחד מהם.

האפשרות לגעת בתכנים שאינם קשורים ישירות לטיפולי הפוריות נתונה לבחירתו של המטופלת. המטופלת מקבלת בתהליך הזדמנות לפגוש את עצמה, ולפיכך יש לה שליטה על התהליך הטיפולי ועל התכנים שעולים בו.

יעל סיוון- פסיכולוגית רפואית מומחית ומדריכה. פסיכולוגית במערך הפסיכולוגי בביה"ח בילינסון, ופסיכולוגית ביחידה להפריה חוץ גופית בבילינסון. מטפלת בקלינקה בתל אביב.

מוזמנים לשתף:

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

צרו אתנו קשר