השיעור הכי חשוב שלמדתי בהורות ואיך הוא יכול לעזור לך בתקופת טיפולי הפוריות

פרופ' אבי בן הרוש מארח את דינה לביא קרין, מאמנת אישית

לפני מספר חודשים הגיעה אלי אישה להתייעצות. היא כבר לא צעירה, סובלת ממחלת האנדומטריוזיס ומנסה כבר שנים להיכנס להיריון. היא רצתה לקבל החלטה אם להמשיך בטיפולי הפוריות או לוותר. מצד אחד הרופאים עוד לא איבדו תקווה והיא מרגישה שהיא לא יכולה לוותר על חלום של שנים להיות אמא. מצד שני, המחירים הרגשיים, הפיזיים והכלכליים שהיא משלמת בשנים האחרונות בעקבות טיפולי הפוריות הפכו לכבדים מנשוא. "רק תגידי לי מה לעשות" היא ביקשה בעצב.

ליבי יצא אליה והאינסטינקט הראשוני היה להגיד לה מה אני הייתי עושה. אבל מניסיוני כמאמנת אישית אני יודעת שהדבר הנכון ביותר עבורה הוא שהיא תמצא את התשובה בעצמה. כשהיא תמצא את קולה הפנימי, התשובה תהיה הנכונה והמדויקת ביותר עבורה ואז בין אם תחליט להמשיך עם התהליך או שלא, היא תהיה שלמה עם ההחלטה.

אבל איך מוצאים את התשובות? איך מוצאים את הקול הפנימי שמתחבא מתחת לכל השכבות של הקשיים והתסכולים שנוצרו בעקבות התהליך? בעיניי התשובה נמצאת בשיעור הכי חשוב שלמדתי בעקבות מסע החיים שלי והפיכתי לאמא.

במהלך השנים האחרונות התמודדתי עם הרבה האתגרים שהחיים זימנו לי. בעקבות גירושים ונישואים שניים לאלמן שלו יש 3 בנות הפכתי בין לילה מאמא לילדה אחת לאמא ל 4 בנות. בנוסף, לפני מספר שנים רציתי להגשים חלום נוסף וללדת ילד משותף. חוויתי 6 הפלות בשנתיים והייתי ברכבת הרים הורמונלית שאיתה התמודדתי במקביל לניסיון לאחד משפחה מורכבת, לבנות זוגיות ולתפקד כאמא ובעלת עסק עצמאי. עם כל אלו, מה עוד אישה צריכה כדי לאבד את שפיותה?

אז את שפיותי אמנם לא איבדתי, אבל את עצמי לגמרי כן. לקח לי הרבה מאוד זמן, כאב וצער למצוא את עצמי בתוך כל האתגרים שהתמודדתי איתם בחיי. אבל בשלב מסוים הבנתי שהדרך היחידה להמשיך ולתפקד בין כל המטלות והאתגרים, זה להגיד לעצמי ולסביבה ש"עכשיו תורי!" ולשים את עצמי במרכז.

ואיך כל זה קשור לטיפולי פוריות?

אין ספק שתקופת הטיפולים היא תקופה מאתגרת, בלשון המעטה. זוהי תקופה של חוסר יציבות מבחינה נפשית ורגשית, מצבי הרוח משתנים, יש הצפת רגשות כמו מועקה, תסכול, אכזבה, כעס. רכבת ההרים ההורמונלית משפיעה גם במובן הפיזי ובאה לידי ביטוי בתשישות, עייפות, כאבים. הגוף משתנה ולעיתים יש עליה במשקל, מה שגורם לנשים לא לאהוב את עצמן ואת גופן. חלקן מספרות שהן כועסות על הגוף שלהן שלא מצליח לקלוט הריון ושלא מאפשר להן להגשים את חלומן להפוך להיות אימהות. בנוסף, חוסר הוודאות לאורך התהליך גורם לתחושה של אובדן שליטה והטיפולים החוזרים והנשנים גורמים לתחושת כשלון ואכזבה. המתח הנפשי עלול להשפיע על כל תחום בחיים, על מערכות היחסים, הקריירה וכמובן גם על הנושא הכלכלי שנפגע כתוצאה מהתהליך.

כל אלו גורמים לנשים להרגיש לעיתים שהתהליך משתלט עליהן ועל חייהן ושהן מאבדות שליטה ובעיקר שהן הולכות לאיבוד בתוך התהליך. הן מרגישות שהתהליך מגדיר אותן ושהוא חלק בלתי נפרד מהן. הן כל כך שקועות וממוקדות במטרה שהן כבר מזמן שכחו את עצמן, את הרצונות והצרכים שלהן ובכלל כבר לא יודעות מה יעשה אותן מאושרות.

אז מה תוכלי לעשות אם גם את מרגישה שאת הולכת לאיבוד בתהליך?

  1. תנשמי – מחקרים מדגישים שהאטת קצב הנשימות מסייעת לגוף לשחרר הורמונים שמרגיעים את המתח הפיזי והנפשי. יש הרבה תרגילי נשימה אותם תוכלי למצוא ברשת. אמצי לך אחד שאת מתחברת אליו, תרגלי אותו ביומיום ותוכלי לראות איך את מצליחה להוריד את רמות המתח באופן משמעותי.
  2. קחי פסק זמן – עצרי את המרוץ המטורף כדי להקשיב למה שהגוף והנפש שלך זקוקים. הגדירי בכל יום זמן שהוא נטו בשבילך ותעשי משהו שימלא אותך באנרגיה ויעזור לך לשמור על איזון ושלווה. מה זה זמן בשבילך? קריאת ספר, הקשבה למוזיקה מרגיעה או לחילופין לרקוד לצלילי מוזיקה אנרגטית שתעשה לך טוב על הלב, יוגה, מדיטציה, דיקור, ביקור בספא, הליכה…מה שאת אוהבת ועושה לך את זה.
  3. הקיפי את עצמך בסביבה תומכת – המשפחה והחברים הקרובים לא תמיד מבינים בדיוק את המצב ולא בהכרח יודעים מה, איך ומתי להגיד או לא להגיד. השתדלי לא לקחת את ההערות והשאלות באופן אישי. זכרי שהכול נעשה מתוך אהבה ודאגה. מצד שני, אין צורך להרגיש לבד במערכה, להסתגר ולהתבייש במצב. הקיפי את עצמך באנשי מקצוע ומטפלים שיעניקו לך את התמיכה הרגשית שאת זקוקה לה. הצטרפי לקבוצות תמיכה ופורומים. זה יעזור לך לקבל פרופורציות בריאות יותר, כלים ורעיונות להתמודדות. בנוסף, זה יאפשר לך לשתף בתסכולים והקשיים עם נשים וזוגות שעוברים את התהליך בדיוק כמוך ומבינים לליבך.
  4. מצאי חברים חדשים – מצאי לך חברויות מחוץ למעגל הקרוב, כאלו שלא יודעים על מצבך. כך תוכלי לנהל שיחות בנושאים אחרים ולהתנתק לכמה רגעים מההתעסקות בטיפולים ולהרגיש "נורמלית".
  5. היי בחמלה כלפי עצמך – הוציאי את הביקורתיות מהלקסיקון וזכרי שזו לא אשמתך והתהליך הזה לא מגדיר אותך ואת מי שאת. גם ברגעים של שבירה, חוסר סבלנות לסביבה והתפרצויות (אוי, ההורמונים ההורמונים) היי סבלנית כלפי עצמך, אל תשווי את עצמך לאחרות וזכרי שאת עושה כמיטב יכולתך. וותרי לעצמך, תעגלי פינות איפה שאפשר כדי שיהיה לך כוח להתמודד עם האתגרים היומיומיים.
  6. הוקירי תודה – אין ספק שאת עוברת תקופה לא פשוטה. יחד עם זאת, חוץ מהתהליך יש עוד הרבה מאוד דברים בחייך שעליהם את יכולה להוקיר תודה. רשמי כל יום מהם הדברים הטובים שקרו לך, מי האנשים סביבך שאת מוקירה להם תודה והכי חשוב, על מה את מוקירה תודה לעצמך. הכירי בהצלחות שלך לאורך הדרך בכל תחומי החיים. צייני אפילו את ההצלחות הקטנות ביותר. היות ואי אפשר להיות בהוויה של הוקרת תודה ולחוות רגשות שליליים בו זמנית, ככל שתוקירי יותר על ה"יש" בחייך, תורידי את מפלס התסכול. זה ייתן לך בטחון, כוח, אנרגיות, תחושת חיוניות ומוטיבציה. זה פועל ממש כמו תרופת קסם.

אז אמנם את ההיריון המיוחל אני לא יכולה להבטיח אבל אם תאמצי את הטיפים בכתבה, תוכלי לפחות לעבור את התקופה קצת יותר בקלות ולצאת מחוזקת מהתהליך.

דינה לביא קרין, מאמנת אישית ועסקית, יועצת קריירה, מרצה ומנחת סדנאות

מוזמנים לשתף:

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

צרו אתנו קשר